גיל המעבר - נשים באמצע החיים

השינוי ההורמונלי העיקרי, ולפעמים היחיד עליו מדובר, בגיל המעבר, הוא ירידת הורמוני המין - אסטרוגן ופרוגסטרון. אולם חשוב להבין שבגופנו ישנה מערכת הורמונלית שלמה, שכוללת הורמונים נוספים מלבדם. גם הם מושפעים ומשתנים בתקופת המנופאוזה – קורטיזול, אינסולין, מלטונין, הורמוני התריס ועוד, והם משפיעים מאד על הבריאות ותחושת ה Well Being שלנו.

אישה בגיל המעבר אינה רק "אישה עם רמת אסטרוגן נמוכה". אנחנו הרבה יותר מזה ונדרשת ראייה רחבה וטיפול הוליסטי שיכלול איזון למערכת ההורמונלית בכללותה. לכן, בלי קשר להחלטתך האם לקחת הורמונים או לא, והחלטה זו היא רק בידך, יש עוד דברים רבים נוספים, שתוכלי לעשות כדי להרגיש טוב.

הסיפור שלנו על עצמנו ועל העולם מתחיל בגוף. הרבה לפני שהמוח יוצר מחשבות ומילים, הגוף כבר יוזם תגובה: התקרבות או המנעות, פתיחות או התגוננות, קיפאון והתנתקות. Fight or flight הביולוגיה שלנו מעצבת את הדרך בה אנחנו חיות ופועלות. 

 

מערכת העצבים - רשת התקשורת של הגוף - פועלת מראשית החיים כדי שנשרוד מצבי איום וסכנה. זו מערכת חסונה וגמישה, באמצעותה אנו מתמודדות עם אתגרי החיים, מערכת החוזרת לשקט ולאיזון שמאפשרים לכל מערכות הגוף לתפקד במיטבן, כדי שנוכל לחיות- ליצור, לאהוב, לנוע ולחיות את החיים במלואם. 

 

טראומה לחץ, וסטרס יומיומי יכולים לגרום למערכת להשאר "תקועה" במצבי ההשרדות. גם במצבים שההגיון אומר שהכל בסדר ואין סיבה ללחץ, משהו בגוף נשאר דרוך או קפוא, כאילו צריך לשמור ולהתגונן. 

מערכת עצבים שעסוקה בהשרדות והתגוננת היא השורש לבעיות בריאותיות ובין אישיות רבות: מערכת חיסון ירודה, כאבים כרוניים, עייפות כרונית, הפרעות אכילה ושינה, קושי בריכוז וקשב, התמכרויות, קושי ביצירת יחסים ועוד. 

התיאוריה הפולי-וגאלית פותחה ע"י דר סטיבן פורג'ס, שחקר את עצב הואגוס, שחקן מרכזי, שפחות מוזכר בהקשר של הגיל שלנו וחבל. היכרות איתו יכולה להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים שלך בתקופת המנופאוזה.

עצב הואגוס, הוא העצב העיקרי של המערכת הפרא-סימפתטית, שמווסתת את המע' ההישרדותית האוטומטית שלנו. חיזוק שלו יאפשר הרגעה ושיקום הגוף, הגברת תחושת ביטחון ונינוחות, ומעבר קל בין מתח להרפיה. 

דרך הבנת המערכת העתיקה הזאת נוכל להאיר עליה אור של מודעות, להתיידד אתה, ולהוביל אותה לחוויה של ביטחון ואיזון - גם בזמנים ומצבים מאתגרים שמזמנת לנו המנפאוזה. 

 

מערכת העצבים היא מערכת גמישה ולומדת היודעת להשתנות ולנוע בין עוררות/ קיפאון לרגיעה, בהתאמה והלימה למה שהחיים מביאים איתם. 

היכולת לנוע על גבי גלי החיים, ולחזור בכל פעם לתחושת הביטחון, היכולת והמסוגלות משתפרת דרך הבנה ומודעות, תרגול נשימה ומדיטציה לבד או ביחד, דרך השענות הדדית, חיבוק, שיחה ומציאת נחמה. 

 

"זה לא הסטרס שהורג אותנו, זו התגובה שלנו לסטרס שהורגת" אמר דר' האנס סלייה, אנדוקרינולוג וחוקר מהחצי הראשון של המאה ה - 20 

המערכת האנושית שלנו יודעת להתמודד עם לחץ. יש לה כלים לווסת את התגובות שלנו לסטרס ואפילו להשתמש בסטרס כקטליזטור ליצירה, לפעולה, ולחיוניות. אבל כשהמתח מגיע במינונים גבוהים מדי לפרקי זמן ממושכים,

הוא יכול להיות גורם לחולי פיזי ומנטלי.

​

היוגה מציעה כלים מעולים להתמודדות, כלים פרקטים מאד, פשוטים ועוצמתיים: תרגילי נשימה, תרגילי ריכוז ומיינדפולנס, המהום ושימוש בקול, מדיטציה, תנועה, וגם, שהייה באור השמש, קשרים חברתיים וקהילה תומכת. 

​

אין תקופה המבקשת וויסות יותר מגיל המעבר. וויסות היא מילה נרדפת לחיים. אנחנו חייבות לווסת את עצמנו אחרי כל גל של כאב, כעס, חרדה. 

ויסות הוא תמיד בגלים, ובעיקר נדרש לו כשהגלים סוערים. תנועת מערכת העצבים גמישה, חזרה לחיבור וביטחון הכרחית לנו ואפשרית.  

יש הנוהגים לכנות את תקופת גיל המעבר כ"גיל הבלות", אולם תקופה זו היא ההיפך הגמור בעיני. זהו חלון הזדמנויות לגיל של פריחה והעצמה נשית ואישית. בתקופה הזו חבויה האפשרות לשפר את החיים שלך. הידע והמודעות שלך לתקופה שאת עוברת, חשוב ומשמעותי. בתקופה זו, אם תבחרי בכך, תוכלי להיות פנויה יותר וקשובה יותר לעצמך. עליך ולהבין ולקבל כי כל השינויים והקשיים שאת חווה הינם טבעיים, ולמרות שאולי מעיבים על הרגשתך הכללית, על התפקוד ועל הדימוי העצמי שלך כרגע, זו אינה גזרה משמיים, ויש דרכים רבות וטובות להתמודד.